שרה ודנה חברות טובות מאוד.
יום אחד ביקשה דנה משרה צבע ירוק כי אבד לה הצבע הירוק.
אז שרה אמרה אני צריכה לישאול את אימי,
"טוב" השיבה דנה.
למחרת שאלה דנה את שרה בקשר לעיפרון,
שרה חיפשה תרוץ ואמרה: "אני צריכה לישאול את אחי כי הוא קנה לי את העיפרון ליום הולדתי."
יום למחרת שאלה דנה: "האם שאלת את אחיך?"
"שאלתי" אמרה שרה "אך אני חוששת"
"ממה?" שאלה דנה.
"אני חוששת שתשברי את העיפרון"
"אני לא אשבור" ענתה דנה.
"אני אתן לך" אמרה בכעס.
דנה אמרה: "עזבי, אני לא רוצה"
יום למחרת המורה הסתובבה בין בתלמידים והסתכלה בציורים.
המורה ראתה את הציור של דנה.
"מדוע העלים כחולים?" שאלה המורה
"לא היה לי צבע ירוק" ענתה דנה
"מדוע לא שאלת מחברתך?" אמרה המורה
"רציתי לתת לה אך לא רצתה" שרה אמרה בנימת עלבון.
המורה הבינה,
גם התלמידים הבינו.
צריך לתת מכל הלב!!!
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
שגיא,
השבמחקאני בעד צריך לתת מכל הלב
שיהיה נעים לככת.
הסיפור אל לתת מכל הלב אני בתוך שאתה תאנה מה שכתבתי זה גם מיקול הלב
השבמחק